Shabbos 54 – שבת נד

Click here to view text of Daf (can be minimized to view alongside player)

Diagram 1  Diagram 2   Diagram 3

Download Audio

Download Video (mp4)

Today’s Daf Yomi Question:

The Gemara discusses kilayim when a person and animal perform a join task.  Tosfos says this is referring to owner who is pulling the rope (of the reigns) together with the animal.  Since the rope is ‘batel’ to the animal and is not considered a load (even for the owner holding on to it) with regards to Shabbos, why is it considered carrying when it comes to kilayim?

Click here to reply / view answers

 

5 thoughts on “Shabbos 54 – שבת נד

  1. While yes, the reins are like clothing of the animal and are not a load, they aren’t really Batul. Now, Tosafos entertained the idea that simply walking with the animals would be Klayim. Although Tosafos rejected that, it shouldn’t be that hard to understand that the next level, holding the same rope, would indeed be Klayim.

  2. שבת (נג.) ופוקקין לה זוג פירש”י משום השמעת קול. קשה לי דלפ”ז משמע דמוזהר אדם על שביתת בהמתו שלא תעשה איסור דרבנן? ולקמן אמרי’ (נג:) שאינו מוזהר על מה שהבהמה עובר על איסור תחומין, וחשבתי שהטעם משום שאינו אלא מדרבנן?

    ושם (נג:) קשה לי, מאי שנא לענין תחום שלו, שאסור לקרוא לה דאתי לאיתויי בידים, ולענין תחום שלה מותר לקרוא לה ובלבד שלא יביאנה בידים, ולא גזרינן דילמא אתי לאיתויי. הא בין כך ובין כך האיסור שוה משום תחומין, ולמה מקילין בזה טפי מזה?

    עוד קשה לי בכלל, על מה דמותר לבהמתו לצאת בדבר דמינטרא ביה, דחשוב אורחה והוה כבגד ואינו משוי, אבל דבר של נוי הוה משוי, אע”פ שכל ימות החול יוצאת בו, למה יהיה הדין כן? הא זה דרכה בכך כמו זה, וכמו שלגבי אדם לא הוה תכשיט משוי כן הי”ל להיות לגבי בהמה.

    • א – מבואר במפרשים הטעם שלא הוזהר על תחום בהמתו (אפילו למ”ד איסור תחומין דאורייתא) משום דלא חשיב מלאכה, ולענין שביתת בהמתו רק הוזהר על מעשה מלאכת בהמתו ולא תחומין דהוי רק איסור ‘הילוך’. (אולם בזוג שפיר אסור דהוי מוליד קול).
      ב – באופן שבהמה חוץ לתחום הבעלים איכא חשש שמא ילך הבעלים בעצמו ברגליו חוץ לתחום שלו כדי לקרוא לה ולהביאה (שלא בידיו).
      ג – שיטת רש”י (מתני’ נא: ד”ה וכל בעלי השיר, ובגמ’ נב. ד”ה יוצאין כרוכין) דלנוי נמי שרי, רק בעינן שיהא דבר זה דרכו לבהמה זו ללובשו משום נוי. והא דאינו מותר ברצועה שבין קרני פרה לנוי (לדעת רב) ובשיר כרוכין (לדעת שמואל) ביאר בריטב”א דהני דברים אין דרכם ללבשם בחול משום נוי. אולם באמת התוס’ (נב. ד”ה או יוצאין) החולקין על דעת רש”י וסברי דלעולם לנוי לכולי עלמא אסור בבהמה צ”ע. ואולי סברי התוס’ דאע”ג דעושה הבעלים לשום נוי לא שייך ענין זה בבהמה (כמו דשייך אצל אדם) דאין זה צורך הבהמה ליפות את עצמו – אלא לצורך הבעלים נעשה – ואינו בטל אצל הבהמה וחשיב משאוי.
      כל טוב

      • תודה רבה על כל התשובות, וסלח לי שעדיין אין אני מבין מה שכתבתם על שאלה הג’. שלפי תוספות שאסורה לצאת בדבר של נוי, אולי משום דלא שייך נוי אצל בהמה כיון שאינה צריכה לה, אלא הבעלים הם שצריכים שבהמתם תראה יפה.

        וזה קשה שהרי רואין שאין משגיחין במה שצריך לה להבהמה עצמה, וצורך בעלים סגי שיחשב אורחה ולא משאוי. דהא דבר של נטירותא שלא יברח מותרת הבהמה לצאת בו, אע”פ שאין הבהמה צריכה לזה, ואדרבה היא מורדת ורוצה לברוח, אלא הבעלים הם שרוצים בכך ואפילו הכי חשוב אורחה ולא משאוי. וכן ברחלות כבונות לשמור צמרה ועזים צרורות לשמור חלבה, כל אלו אינם אלא לצורך בעלים ולא לצורך הבהמה עצמה.

        • באמת בתוס’ הרא”ש על המשנה (נג:) הקשה אמאי שרי בכבונות וצרורות אע”ג דאינו בשביל צער הבהמה, ותירץ דאפילו הרי שרי כיון דהוי צורך הצמר וצורך החלב יעוי”ש, משמע דרק בעינן שיהא דבר המשמש גוף הבהמה עצמה ואזי שפיר חשיב מלבוש וטפל לבהמה. ולכאורה צדקתם בדבריכם דלא בעינן דבר שהבהמה נהנית ממנה אלא שמשמש לה (וגם צמר וחלב חשיב מגוף הבהמה) וממילא בטל אליה. וי”ל דגם דבר השומרה חשיב משמש לגוף הבהמה ובטל אליה כיון דעביד שמירה עליה (אע”ג דלצורך הבעלים נעשית). אולם לדעת התוס’ והרא”ש דבר של נוי לא שייכא לגוף הבהמה כלל דאין מושג של נוי ותכשיט לבהמה ולכן אינו בטל אליה, ועדיין צ”ע.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *


*